פסק-דין בתיק ע"פ 6347/12

השופט ס' ג'ובראן:

1.             לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"פ 26845-11-11 (כבוד השופט נ' אבו טהה) מיום 16.7.2012.

2.             המשיב הורשע ביום 14.5.2012 על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, על פי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); חבלה חמורה, על פי סעיף 333 לחוק העונשין; ניסיון לחבלה חמורה, על פי סעיף 333 בנסיבות סעיף 33 לחוק העונשין; ותקיפה, על פי סעיף 379 לחוק העונשין). הסדר הטיעון לא כלל כל התייחסות לעניין חומרת העונש.

3.             על פי עובדות כתב האישום המתוקן, במועד ביצוע העבירות, המשיב ריצה עונש מאסר באגף 3 בבית הסוהר "אלה". ביום 4.11.2011, נטל המשיב דלי מחדרו, מילא אותו במים רותחים, ושפך אותו על ראשו של ש', אסיר ששהה איתו באגף. תוך כדי כך, המים ניתזו גם על ע', אסיר נוסף. עקב אירוע זה, החלה מהומה באגף 3, במהלכה ניגש המשיב אל א', אסיר נוסף, הכה בו עם הדלי ושפך עליו את שארית המים הרותחים שנותרו. א' החל לברוח, בעוד המשיב רודף אחריו. כאשר השיגו המשיב, ניסה א' להתגונן בחוסר הצלחה, והמשיב הכה אותו באגרופים ובעיטות, עד שאחד מהאסירים ריתק אותו.

4.             כתוצאה ממעשיו של המשיב, נגרמו ל-ש' כוויות בדרגה 2 במרבית חלקי גופו, ל-ע' כוויות בדרגה 2 בגבו, ול-א' כוויות בעורף.

5.             טרם גזר הדין, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר של שירות מבחן בעניינו של המשיב. מתסקיר זה עלה כי המשיב מרצה עונש מאסר של 18 חודשי מאסר בפועל בגין עבירת אלימות. בתסקיר גם פורטו נסיבות חייו הקשות של המשיב, וצוין כי הוא הופנה במסגרת הליך פלילי אחר למרכז גמילה מאלכוהול, אולם הליך הגמילה נכשל עקב אי התמדה ושיתוף פעולה מצידו.

6.             עוד עולה מתסקיר המבחן, ביחס לתקופת מאסרו הנוכחית, כי המשיב משולב במדרשת בית הסוהר, אולם הוא מנהל אורח חיים עברייני, ופועל באופן אימפולסיבי ללא שקילת תוצאות מעשיו. לעניין העבירות נושא כתב האישום המתוקן, המשיב הודה בביצוען, אולם סירב לקחת אחריות על מעשיו וניסה להכחיש ולהקטין את חלקו בהן. משכך, המליץ שירות המבחן להטיל על המשיב עונש מאסר בפועל מוחשי "אשר יחדד לו את המחירים להתנהגותו הבעייתית" (עמוד 3 לתסקיר המבחן מיום 3.6.2012).

7.             בגזר דינו, שקל בית המשפט לחומרה את עברו הפלילי של המשיב, הכולל חמש הרשעות קודמות בעבירות אלימות ורכוש. כמו כן, ציין את נסיבות ביצוע העבירות, ובכלל זה, את העובדה שהוא פגע בשלושה אסירים שונים, את העובדה שהמעשים נעשו בין כותלי בית סוהר ודרשו תכנון מוקדם, ואת ניצול המהומה שנגרמה עקב שפיכת המים הרותחים, בתור הזדמנות לפגיעה באסיר נוסף. עוד לחומרה, ציין בית המשפט כי העובדה שהעבירות נעברו ימים ספורים בטרם שחרורו המתוכנן מבית הסוהר, מעידה על כך שהוא אינו נרתע מהפרת הדין חרף עונש המאסר שריצה.

8.             לקולה, ציין בית המשפט את נסיבות חייו הקשות של המשיב, גילו הצעיר, נכונותו להודות בעבירות, ורצונו כפי שעולה מתסקיר המבחן לשקם את חייו.

9.             על בסיס זה, גזר בית המשפט על המשיב עונש של שלוש שנות מאסר בפועל; שנת מאסר על תנאי; ופיצוי כולל לשלושת המתלוננים בסך 20,000 ש"ח.

10.          מכאן הערעור שלפנינו. במסגרתו, טוענת המערערת כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי סטה בצורה משמעותית ממתחם הענישה הראוי, באופן המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. לדידה, בית המשפט לא ייחס משקל מספק לחומרת העבירות בהן הורשע המשיב, ובמיוחד את העובדה שהן בוצעו בין כתלי בית הסוהר, אל מול עיניי סוהרים, בסמוך למועד שחרורו.

11.          בנוסף, טוענת המערערת כי לא ניתן משקל מספק לחומרת הפציעות שסבלו שלושת הנפגעים מעבירות המשיב, לעברו הפלילי, לתכנון הקפדני שהיה נדרש על מנת להוציא לפועל את העבירות, ולתסקיר המבחן השלילי.

12.          לבסוף, טוענת המערערת כי גזר הדין היה צריך לתת משקל גם לשיקולי הרתעת הרבים, לאור ריבוי מקרים של אלימות בין כתלי בתי הסוהר, כלפי אסירים וסוהרים.

13.          מנגד, סומך המשיב את ידיו על גזר דינו של בית המשפט המחוזי. לדידו, העונש שנגזר עליו אינו חורג כלל ממתחם הענישה לעבירות בהן הורשע בנסיבות דומות. במסגרת זאת, הוא מציין כי אין לשקול לחומרה את העובדה כי העבירות נעברו בסמוך למועד שחרורו הצפוי ממאסר, ויש לתת משקל לנסיבות חייו הקשות, גילו הצעיר, העובדה שהביע חרטה ותחילת ניסיונות ביוזמתו לשיקום.

14.          ביום 2.5.2013, הוגש בפנינו תסקיר מבחן משלים בעניינו של המשיב. התסקיר המשלים מגלה כי המשיב הועבר לבית הסוהר "אשל", שוהה באגף משתלבים, ואינו משולב בתעסוקה או חינוך לבקשתו. כמו כן, סירב לקבלת טיפול לגמילה מסמים ואלכוהול, אולם בימים האחרונים הביע נכונות להתחיל בטיפול, בבדיקות שתן עולה כי אינו משתמש כעת בסמים, וגורמי השיקום בוחנים את התאמתו. בנוסף, עולה כי אף לאחר ביצוע העבירות בהן הורשע בהליך זה, נזקפו לחובתו מספר עבירות משמעת.

15.          לאחר שעיינו בגזר הדין של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור על נספחיה, בתסקירי שירות המבחן, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים, מצאנו כי דין הערעור להתקבל.

16.          נקודת המוצא בערעור על גזר דין היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה (ראו: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009)).

17.          כלל ההתערבות עצמו קובע חריג, ומאפשר לערכאת הערעור להתערב בגזר הדין, מקום שהאיזון בין חומרת העבירות כשלעצמן ובנסיבות העניין, אל מול שיקולים פרטניים שעניינם העבריין עצמו (כדוגמת עברו הפלילי, נסיבות חייו, הסיכוי לשיקום), מחייבים גזירת עונש קל או חמור יותר מזה שקבעה הערכאה הדיונית (ראו: ע"פ 4330/12 דעאס נ' מדינת ישראל (5.11.2012); ע"פ 4632/07 מדינת ישראל נ' יאיר אזרי (31.10.2007); ע"פ 6747/11 מדינת ישראל נ' אבו רקיק (3.1.2013)). בעניין זה נאמר:

"כמוסכם על הכל, נקודת המוצא לבחינת העונש ההולם דבר עבירה הוא בקביעת מתחם הענישה הראוי לעבירה בנסיבותיה (ובכללן מידת האשם של מבצע העבירה). ברי, כי אין משמעות הדבר שבכל מקרה ומקרה "יומצא הגלגל מחדש", ויקבע מתחם ענישה המותאם לנסיבות הספציפיות של ההליך. קביעה שכזאת הייתה מרוקנת מתוכן את סעיף החוק והיא נוגדת את תכליתו. מאידך, אין לקבוע מתחם ענישה כללי, הכולל קשת רחבה מאוד של מעשים אפשריים" (ע"פ 7655/12 פייסל נ' מדינת ישראל (4.4.2013)).